חדש באתר

שנה טובה

שנה חדשה מבורכת
שנת בריאות ושקט
שופעת כל טוב ואהבה
שנה טובה

חדש!!! שובר מתנה

60 דקות של טיפול שיאצו מרגיע ומאזן.
מתנה ליום הולדת, יום נישואין או פשוט כדי להגיד אני אוהב/ת...
מומלץ בחום!!!

שיאצו לנשים הרות

טיפול שיאצו לנשים הרות, החל משבוע 13. מקל על כאבי גב, צרבות ובחילות, כאבי ראש, מתח ועוד.
בטוח לחלוטין, מאזן ומרגיע.

זיכרון כאב הלידה אצל נשים לאחר לידה שניה/ עפרה ויסמונסקי

* הוגש כחלק מפרויקט גמר בלימודי תומכת לידה הוליסטית, מרכז "קשת בענן"

הריון ולידה הם ללא ספק, בין התופעות השכיחות ביותר במערך החיים של בני האדם על פני כדור הארץ. עם זאת ובה בעת, מהווה הלידה חוויה ייחודית וחשובה במיוחד בחייהן של נשים ושל הקרובים אליהן.

לאירוע הלידה מאפיינים המייחדים אותו מרוב ההתנסויות הצפויות והבלתי צפויות במהלך החיים. עוצמת השפעתה של חוויה זו – שרישומה העמוק נשמר לאורך שנים, טמונה בעובדה שהיא מייצגת בראש וראשונה, תהליך של שינוי דרמטי במהלך חייה והתפתחותה של האישה במישור הפיסי, הרגשי הרוחני והחברתי. תהליך השינוי מתחיל למעשה, במהלך חודשי ההריון המהווים תקופה של הכנה והיערכות לקראת הלידה. היערכות זו, על מגוון היבטיה, כוללת הבנייה של ציפיות, המתנקזות כולן לאירוע הלידה עצמו.

בעיצוב הציפיות לקראת הלידה, מתבססת האישה ההרה על ידע ומידע ממקורת שונים; החל ממסגרות "פורמאליות" של קורסי ההכנה ללידה, קריאה בספרים, שיחות עם נשים קרובות ואנשי מקצוע וכן איסוף מידע מאמצעי תקשורת ואמצעים ואלקטרוניים. אך בראש וראשונה, נשים לאחר לידה אחת, שואבות מידע וידע מניסיונן האישי וזיכרון לידתן הקודמת.

עם זיכרון זה מלידתן הקודמת מגיעה האישה אל חדר הלידה, כאשר היא נושאת עימה ציפיות, פחדים, חרדות ותקוות. כל אלה ישפיעו יתבטאו במהלך הלידה וישפיעו על מהלכה ועל חווית היולדת ועל שביעות רצונה, לטוב או לרע, משל  "נבואה המגשימה את עצמה".

 

כאב – סקירה כללית

נושא הכאב הינו אחד הנושאים היותר נחקרים היום ברפואה ובשנים האחרונות אף הפך לתחום טיפולי נפרד בשם "אלגולוגיה" (אלגו – כאב, לוגיה - תורה). לכאב מאפיינים פיזיולוגיים תחושתיים ברורים המורגשים אצל האדם הסובל בבירור ובאים לידי ביטוי גם באופן חיצוני ע"י שינוי בלחץ דם, הזעה מוגברת, עליה בדופק, כיווץ שרירים ועוד.

יש להבחין בין הימצאות הכאב כחלק מהחיים, בעקבות פגיעה הגורמת לכאב גופני, לבין "סבל" שהוא המצב הנפשי הנגרם מכאב. משמעות המילה "סבל" מתייחסת גם לאופן בו תופס האדם את כאבו, כמה "נפח" מחייו מהווה כאב זה ומה משמעות הכאב עבור אותו אדם. לא תמיד ניתן להעלים את הכאב, פעמים רבות הכאב הופך לכרוני והאדם נידון לחיות את חייו עם הכאב הזה. ניתן לקרוא במקורות ספרותיים רבים על החיים "בצל הכאב", משמע המצאות הכאב גורמת לאדם לחיות בחשכה, בצל. מטרת הטיפול בכאב היא להראות את הדרך האחרת כאלטרנטיבה. כיצד ניתן לחיות יחד עם הכאב ולא בצילו.

מציין פרופ' קרסו בספרו, כי "כאב הוא גירוי אישי ופרטי...". לכל גירוי המתפרש ככאב ישנה תגובה שונה אצל בני אדם שונים ולכל גירוי יכולה להיות תגובה שונה גם אצל אותו אדם... למשל: ילד הרץ בתחרות ומנסה להגיע למקום הראשון. בדרך הוא נופל, אך קם וממשיך לרוץ ואינו מרגיש שנחבל. הוא מנצח ואינו חש בפגיעתו. אבל אם הוא נכשל, יתחיל מיד לבכות. מתוך דוגמא זו ועוד רבות אחרות ניתן להבין כי ישנו הבדל בין גירוי לכאב לבין תגובה לכאב. אנו מכירים היטב את המצב בו ישנו גירוי ראשוני שלאחריו באה תגובה לכאב. לעיתים תגובה זו מושהית לזמן מה ומגיעה מאוחר יותר. הטיפול בכאב מצריך הגדרה ברורה של שני מונחים בסיסיים:

סף כאב, זהו הגירוי החלש ביותר המזוהה ומוכר בגוף ככאב. סף זה משתנה מאדם לאדם ובמצבים שונים (ראה דוגמא קודמת).

סבילות לכאב, היכולת לסבול/לשאת את הכאב. סבילות לכאב משתנה גם היא מאדם לאדם והיא בעלת מאפיינים תרבותיים ומגדריים. הסבילות מבטאת עד כמה אדם מסוגל מעוניין ויכול לסבול כאב.

בסקירתם את תולדות הכאב, מציינים חוקרים רבים כי תחושת הכאב מתאפשרת רק במצב של ערנות מודעת ותלויה ביכולתו של האדם לזכור, לעבד אינפורמציה ולהחליט החלטות. הם מציינים עוד כי תחושת הכאב הכרחית להגנה על הגוף מפני נזקים. יחד עם זאת, תחושת אי הנוחות הנגרמת מכאב, גרמה לאנושות לחפש הסבר ולמצוא את הסיבה לכך.  לאורך השנים נעשו נסיונות רבים להבין את מנגנון הכאב. בשנת 1965 פורסמה "תיאוריית השער" (Gate Control), אשר מסבירה את תופעת הכאב דרך שני מימדים: המימד הרפואי והמימד הנפשי של תפיסת הכאב Pain perception)). תיאוריה זו מבוססת על מחקר נוירולוגי אשר מצא כי קיימים סיבי עצב "מדכאים" המשפיעים על מערכת העצבים ההיקפית ובכך על התגובה העצבית של כאב. התיאוריה מניחה כי קיים אזור בחוט השדרה (Substantia Gelatinosa) אשר לו היכולת הפוטנציאלית לחסום אותות נכנסים של כאב אל ה"מסלול העולה" של הכאב אל קליפת המח, ובכך לחסום את תחושת הכאב (לסגור את "השער לכאב").  חלק מפעולת המנגנונים לסגירת השער נעשית דרך:

1.      אנדורפינים (או אופיואידים) המציפים את אותו אזור שדרתי.

2.      סיבי עצב נכנסים בעלי קוטר רחב שניתן לגרותם על פני העור דרך ויברציות כמו גירוד, שפשוף וגירויים מכאניים אחרים המשמשים כבעלי מטען שלילי לעומת מטענים חיוביים שנכנסים רדך סיבים בעלי קוטר קטן יותר. כל עוד מופעלים הסיבים הרחבים נחסם המעבר של הסיבים הצרים המעבירים כאב.

תיאוריה זו מקובלת עד היום. גם אם קיימת התייחסות מרומזת למימד הנפשי, תיאוריית השער שמה את הדגש על ההסבר הפיזיולוגי, אשר מתוכו גם נגזר הטיפול הרפואי המשפיע על אותם סיבי עצב, בין אם בהזרקת חמרים מאלחשים לאותם עצבים או במקרים קיצוניים אף חיתוך מוחלט של אותם עצבים. תיאוריה זו מיושמת גם בהתייחס לטיפולים במגע אשר מגרים את הסיבים הרחבים.

"תיאוריית השער" אינה מתייחסת למשל, אל ההקשר התרבותי של תופעת הכאב או אל הגורמים הנפשיים המגבירים או מפחיתים כאב.

 

בנגע לסוגיות אלה, מעלים החוקרים  מספר עובדות הנוגעות לתופעת הכאב:

1.               ישנה שונות רבה בתופעת הכאב. מצב מסוים יכול, במקרים מסוימים לגרום לכאב ובמקרים אחרים לא. השונות היא כה גדולה עד כי קשה להבחין כי מדובר באותה תופעה. החוקרים מציינים כי ישנו הבדל תרבותי בתפיסת הכאב. למשל: בעוד שסף הכאב אצל אדם ממוצא ים-תיכוני ואצל אדם ממוצא נורדי זהה, האדם ממוצא ים- תיכוני יביע תחושת כאב מגירוי מוקדם יותר מאשר אדם ממוצא נורדי. כלומר המרכיב התרבותי משפיע על המהירות בה מדווח על כאב, מה שמשפיע מן הסתם, על תכיפות הבקשה למתן טיפול בכאב או להתייחסות רפואית לכאב בכלל. ישנם שני מרכיבים לכאב: 1. שלב התרחשות מצב הכאב. 2. שלב הערכת  הכאב. תפיסת הכאב שלנו מבוססת הן על הערכת מידת הכאב והן על תפיסת (concept) הכאב. כל עוד התרחש מצב של כאב, אך מצב זה אינו מוערך ככאב, הוא לא יחשב ככזה. "כאב מערב הן את מצב הכאב והן את ההערכה האינדיבידואלית עד כמה מצב זה מייצג נזק לגוף. רק כאשר שני גורמים אלה מתרחשים יחד יחווה האורגניזם כאב".

2.               בהקשר של הערכת מידת הנזק לגוף, יש לציין כי אצל אנשים עם כאב כרוני ניתן להבחין ברמות גבוהות יותר של מתח וחרדה, אשר מגבירים עוד יותר את הכאב. הפחתת פחד לעיתים קרובות גם מפחיתה כאב. 

3.               עובדה שלישית היא כי אצל נחקרים אשר ניתן להם שוק חשמלי חלש אם טעו במהלך ניסוי הכולל רשימת מילים, לא דווח על תחושת כאב, כל עוד המילה "כאב" או דומותיה, לא הופיעו ברשימת המילים. אם הופיעה מילה כזו, דווח על תחושת כאב אצל אותו נחקר.

Morris, בספרו החוקר את תולדות הכאב וההיסטוריה של הסבל, מציין גם הוא "Pain, after all, exists only as we perceive it”. הוא מדגיש כי כדי שנוכל התמודד היום עם תופעת הכאב, שבניגוד לזמנים עברו, נוכחת בזכות עצמה, ללא קשר הכרחי לגורם המקורי, יש צורך בשיתוף פעולה בין מקצועות אשר בדרך כלל אינם משתפים פעולה. את שיתוף הפעולה הזה יובילו, כמובן, מקצועות טיפוליים מתחום הרפואה והבריאות, אך שותפים לדיאלוג צריכים להיות גם קולות השייכים למטופלים עצמם, ולאלה אשר מסוגלים לייצג אותם ביתר בהירות, הסופרים, המשוררים, המחזאים.

 

כאב בלידה

הסיבות לכאבי הלידה מתחילות עקב מתיחת צוואר הרחם, התמתחות הסגמנט התחתון של הרחם וירידה באספקת דם לאזור כתוצאה מכך, ובנוסף גורמת להצטברות של חומרי פירוק. גירויים עצביים שנגרמו מהסיבות הנ"ל עוברים בדרכם מהרחם ותעלת הלידה בשני מסלולים עיקריים:

  1. מסלול הרחם והצוואר שנכנס לפלקסוס ההפוגסטרי דרך המערכת הסימפתטית ומשם לחוט השדרה.

  2. מסלול הפרינאום שכולל גם את אזור הנרתיק והפות העובר דרך ה-Pudendal Plexus.

מאמץ הלידה גורם להגברת פעילות המערכת הסימפתטית וכתוצאה יש עליה של כ-60% בתפוקת הלב. מכאן נובעות תופעות של הפרעות קצב ועליה בלחץ הדם. 

כבר נכתב קודם כי ישנו קשר הדוק בין מאפיינים פיזיולוגיים למאפיינים פסיכולוגיים-תפיסתיים של הכאב.

בספרות העוסקת בניתוח מאפייניו של תהליך הלידה, רווחת הנטייה להגדיר תהליך זה כאירוע חיים מלחיץ. תחושת הלחץ משקפת תהליך קוגניטיבי – רגשי, המתרחש כאשר על פי תחושת היולדת קיים פער בין הדרישות המופנות כלפיה לבין משאביה ויכולותיה להתמודד עימן.

קיימים שני שלבים לתהליך: תחילה הערכת היולדת את עוצמת הכאב הצפוי, ולאחר מכן הערכת הכוחות בין עוצמת הכאב הצפוי לבין משאבי ההתמודדות הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשותה. על יסוד תהליך זה, בוחרת היולדת בדרך התמודדות ותוצאותיה של זו חוזרות ומשפיעות על תפישתה את משמעות אירוע הלידה ושביעות רצונה מהתהליך.

נטיותיה האישיות של כל אישה, מהוות מן הסתם גורם המעצב את אופי היערכותה הפנימי לקראת הלידה, ובכלל זה את מידת החשיבות שהיא מייחסת לכל מרכיב במערך הציפיות שלה. עם זאת, יש להניח כי בין הציפיות המוקדמות של רוב הנשים, ובמיוחד כאלה שכבר חוו לידה קודמת, תופסות מקום מרכזי במיוחד הציפיות לגבי מרכיב הכאב.

פסיכו-אנלגזיה הוא מושג שכולל בתוכו את השיטות השונות שמטרתן להקטין כאב. מטרת שיטות אלה היא הפיכת התנסות הלידה לחוויה חיובית ע"י שינוי התפיסה של הכאב. כל השיטות מתבססות על הכנה מוקדמת, חינוך ע"י מתן מידע על הריון ולידה, הורדת חרדות, הרפיה של שרירים, ופיתוח תגובות מותנות בזמן ההתכווצות הפעילה.

 

זיכרון כאב הלידה

נעשו  מספר מחקרים בנוגע לזיכרון כאב. קיימת סברה כי זיכרון הכאב האקוטי הינו מדויק יותר מאשר זיכרון הכאב הכרוני, זאת משום שאדם בעל כאב כרוני עם הזמן תופס את עצמו כ"אישיות כאובה". תפיסה זו מכילה בתוכה אלמנטים של מצב-רוח, איכות-חיים וירידה בתפקוד, אשר חורגים מתחושת הכאב עצמה.

לעומת זו כאב אקוטי, ובעיקר כזה אשר יש משמעות הקשורה אליו (לידה, למשל), מערב יותר תהליכים קוגניטיביים, תפיסתיים ורגשיים ומאפשר זיכרון ברור ומדויק שלו לאורך זמן.

מחקרים הנוגעים לזיכרון כאב הלידה מציינים את התהליכים הרגשיים והתפיסתיים סביב חווית הכאב ומוכיחים כי ניתן להתייחס לזיכרון זה כאמין וקביל מחקרית.